דגים לדוגמה: 4 מסעדות דגים מעולות | תל אביב

14.08.2018
ממסעדת הדגים הקטנה והפשוטה ליד הים ועד המפוארת שמגישה מנות סקסיות ויצירתיות: חיליק גורפינקל בוחר 5 מסעדות דגים מצטיינות בתל אביב

כשאני מנסה לדמיין את עצמי שמח, משהו שלא קל לעשות, אפילו לא לדמיין, אני מצייר לעצמי את עצמי יושב ליד הים, שותה ערק עם קרח וזולל ברבוניות. לכאורה, זה אמור היה להיות קל מאד. אחרי הכל אני, ואתם, חיים ליד הים. בפועל, זה לא ממש פשוט.

עוד תל אביב ב-Rex:

קודם כל, הרעיון שאני אשמח ממשהו, משמח ככל שיהיה, ובכן, בתור פולני מקצועי מדובר ברעיון עוועים.  אבל נניח שמדובר, רק לצורך הדיון כמובן, עליכם ולא עלי. לכם הרי מותר לשמוח, נכון? אני מקווה כך לפחות אם כי לא ממש ברור מה אתם שמחים כל כך. אבל שיהיה.

ובכן, אתם, נגיד שגם אתכם משמחים דגים וערק ליד הים, ובהנחה שלא ממש בא לכם עכשיו לפתוח מנגל ולנקות ברבוניות לפני כן בכיור הביתי שלכם. שלא לדבר על סרדינים, שזה גם נהדר. בקיצור, אתם רוצים מסעדת דגים. קטנה, פשוטה, הגונה, אם אפשר זולה. ליד הים.

על האש. פורל של השקד (צילום מתוך אתר המסעדה)
על האש. דניס של השקד (צילום: אנטולי מיכאלו)

קודם כל, בואו נוריד בבקשה מהפרק את שני הסעיפים האחרונים. אין כמעט מסעדות, דגים או לא דגים, ליד הים שלנו. איך אמר פעם מאיר אריאל :" עם הגב לים"? זה מה שאנחנו.

גם לגבי המחיר אנחנו בבעיה. זול זה לא אנחנו. פה זה ישראל, לא יוון, או אפילו צרפת. דברים זולים עולים פחות ובישראל הכל יקר. אז עם מה בעצם אנחנו נשארים? מסעדת דגים. לא זולה, לא ליד הים, אתם יודעים מה, אפילו לא פשוטה ועממית. רק טובה. פחות או יותר

ובכן מסתבר שגם זה לא ממש פשוט. יש כאן המון אסיאתיות, המון המבורגריות, המון מהמון דברים. דגים? לכו חפשו מי ידוג אתכם. אין לי מקום או חשק להסביר לכם למה זה ככה. אני גם לא יודע.

מה שאני כן יודע, כי זו העבודה שלי, זה איפה כן אפשר, בכל זאת, לתקוע קצת דגים. אז בבקשה.

■ שבתאי היפה

שבתאי היפה, איזה שם, הוא אולי המקום הכי דומה לפנטזיה ההיא שתיארתי בהקדמה. מסעדה קטנה, פשוטה, יוונית משהו ברוחה, המגישה מנות דג פשוטות וטעימות להפליא ליד הים ובזול.

טוב, לא ממש ליד הים, אבל נורא קרוב, ולא ממש בזול אבל גם לא נורא יקר. נו, מה לעשות. קבצנים לא יכולים להיות בררנים, כידוע. ביידיש זה מצלצל יותר טוב. אבל בכל זאת, כשאתה יושב כאן, במסעדה בת שנות הדור, בסמטה הקטנה והקצת נחבאת אל הכלים למרות מיקומה המרכזי בשיפולי יפו העתיקה בואך מגדל השעון, מציץ בטיפוסים היפואיים (אתה מדמיין את זה כמובן, אלה תיירים ממרסיי, אבל יאללה, שיהיה) אתה יכול לרגע לחשוב שאתה במיקונוס, או לפחות ביפו, שגם היא כידוע לא מה שהייתה.

קצת ברבוניות מטוגנות, איזה קלמרי מטוגן, אולי קצת שרימפס, כמה מזטים קטנים ואיזו כוסית ערק, והכל על מפות משובצות בכחול לבן, ליד הקיר העתיק עם התריסים הכחולים שאין מאחוריהם אף חלון, ועם המוזיקה היוונית שלפעמים מנגנים פה (במערכת…) ופתאום אתה כמעט זורבה קטן לרגע קצר, ולא יחיאל הפולני המיזנטרופ המבוהל. עונג גדול. מהגדולים שיש.

שבתאי היפה, הצורפים 36, יפו, 03-6832250. ב'-ה' 12:00-00:00, ו' – 11:00- כניסת השבת, ש' 11:00- 00:00.

■  ברבוניה הקטנה ובר-בוניה

גם ברבוניה של עזרא מרמלשטיין ומזולה זוגתו (ועכשיו גם יוני, בנו של עזרא) כבר לא ילדה. במרוצת השנים הארוכות בהן קיים המוסד התל אביבי הזה, כזה הראוי בצדק לתואר מוסד המחולק כאן בנדיבות לכל מסעדה המצליחה לחגוג את יום הולדתה השני (הישג לא מבוטל במחוזותינו), זרמו כאן לא מעט בקבוקי שרדונה ועוד יותר דגים שחו כאן, גם אם אל המחבת.

הנוסחה ידועה ואהובה. סלטים לפתיחה הכלולים במחיר הדג. לא כאן המציאו את זה כמדומני, אבל יכול להיות שדווקא כן ובכל מקרה מדובר לא רק באחת מחלוצות הז'אנר אלא גם, עדיין, באחת הטובות שבו.

הסלטים סטנדרטיים אבל טובים וטריים, הדגים עצמם הם שוס. לא בגלל שמישהו עושה להם משהו מיוחד. בדיוק ההפך. אף אחד לא משחק כאן עם הדגים שלו, או שלך. טיגון עמוק או צלייה מדויקת על הגריל ויאללה, לשולחן. מי צריך יותר.

אולי רק להזכיר שאימפריית ברבוניה מורכבת משלושה חלקים. ברבוניה 'הגדולה' בגדה המערבית של בן יהודה, ברבוניה 'הקטנה', המקורית, האינטימית והמוצלחת יותר בצידו המזרחי של הרחוב, ובר-בוניה, הבר הזעיר והפרוע הצמוד לבר-בוניה הקטנה שבו אפשר לאכול את אותו תפריט בדיוק אבל גם כמה מנות ייחודיות לבר כמו מנות דגים נאים ששמות בכיס הקטן לא מעט סושיות, או ראש של לוקוס מטוגן בשלמותו ברוטב תאילנדי שהוא אחד הדליקטסים הכי גדולים שאני מכיר. איך אמר פעם עזרא, בר-בוניה הוא הבר הכי טוב בעולם. האמת, צודק.

ברבוניה הגדולה- בן יהודה 163, ברבוניה הקטנה ובר-בוניה- בן יהודה 192. 03- 5240961. המסעדות- א'-ש' 12:00-00:00, הבר- א'-ה' ושבת 12:00- 00:00, ו', 12:00- 18:00.

מיקס פירות ים. השקד (צילום מתוך אתר המסעדה)
מיקס פירות ים. השקד (צילום: אנטולי מיכאלו)

■ השקד

על חטאי אתוודה כאן. עד לפני כמה שנים לא אכלתי במסעדת השקד. ידעתי כמובן שהיא קיימת, אחרי הכל מדובר במסעדה שנפתחה ב-1964, שנה לפני שנולדתי, ובכל זאת לא יצא. למה? וואלה, לא יודע.

רק אחרי שתיקנתי את הטעות ההיסטורית הזו, הבנתי כמה גדולה היתה. מסעדת הדגים של חיים שלו, בנם של המייסדים (אימו הקשישה עדיין מגיעה לכאן כמעט כל יום וזה מחזה מרהיב) היא לא שריד היסטורי מתקופה אחרת (מה שאחרי המעבר המצער לצידו השני של הרחוב, לרגל הקמת מגדלי גינדי המפונפנים, קצת היטשטש) אלא גם, עדיין, אחת ממסעדות הדגים הטובות בעיר ובארץ.

הבונוס הגדול של המקום, אחרי כל הסלטים ומנות הדג, הוא השאריות האשכנזיות בתפריט, זכר לימים בהם הייתה המסעדה מסעדה יהודית מזרח-אירופית בכלל. הדגים הגיעו לכאן הרבה יותר מאוחר.

כך אפשר עדיין לאכול כאן, לצד הפורל או הלוקוס על הגריל, שלא לדבר על השרימפס והקלמרי, גם דג מלוח ו…גפילטע פיש. אחרי הכל, גם אלה דגים, גם אתם, והם, כבר לא זוכרים את זה בדיוק. הוסיף לכך את אחד הפלאפלים הטובים בעיר, כן-כן (אמנם בצלחת ולא בפיתה) את האווירה הביתית שמעניקים בעלי הבית וקהלם הקבוע והנאמן, ותקבלו שמורת טבע אמיתית בלב הכרך המנוכר.

השקד. החשמונאים 99, תל אביב, 03- 5610546, א'- ו' 12:00-23:00, שבת 12:00- 18:00

פורל במסעדת השקד (צילום מתוך אתר המסעדה)
אחת ממסעדות הדגים הטובות בארץ. השקד (צילום: אנטולי מיכאלו)

■ שילה

שילה של שרון כהן כבר מזמן אינה אותה מאורה אפלולית ורועשת שהיתה בתחילת דרכה. מדובר במסעדה לכל דבר, מפוארת, מתוקתקת, מיוחסת ויקרה להחריד מדי פעם. ועדיין, שרון כהן והצוות שלו שומרים על איזו רוח נעורים שגם אם אינה פרועה כלל, היא מאד משוחררת, ובעיקר, טעימה בטירוף. כל ביקור כאן סוחט מגרונך אנקות התפעלות ועונג.

זה לא רק האוכל הסקסי והיצירתי של כהן, חומרי הגלם הטריים והאיכותיים ביותר שיש בנמצא והאווירה הנכונה שמשדר המקום שמצליח באורח פלא לנצח אפילו את הזמן שחלף עליו עצמו ואת ההתברגנות הבלתי נמענת שנלוותה לכך. זה איזשהו אלמנט מסתורי ובלתי ניתן לפענוח או להסבר מילולי שיש באוכל של כהן שהופך אותו לחד פעמי.

נסו למשל את טרטר הדג העטוף בדפי אבוקדו (או סלק לפעמים, כך נדמה לי), מנה קלאסית של שילה שמעולם לא איבדה מזוהרה וטעמה. או את פילה הדג במחבת עם הלימונים הכבושים. והייתי יכול להמשיך כך ולצטט כמעט את התפריט כולו.
יש כאן גם לא מעט בשר אמנם, אבל מנות הדג והנטייה הטבעית של כהן לעסוק בעיקר בהן, ולהצטיין בן, מקנות לא רק מקום של כבוד ברשימה הקצרה הזו, אלא מאיימות לכבוש בה את הפסגה.

שילה, בן יהודה 182, 03-5221224, א'-ש' 12:30-00:00, בחמישי עד -01:00

תגובות לפוסט