עוד דקה אני הולך: 6 גלידריות מעולות | תל אביב

26.08.2018
עונג מושלם של ליל קיץ מהווניל הקלאסי של הגלידריה הצפונית ועד למצטרפת החדשה והחצי-סודית בנחלת בנימין. חיליק גורפינקל מכתיר - 6 הגלידריות הטובות של תל אביב

גלידה היא הקינוח המושלם. קרה, רכה ואינסופית בטעמיה, לפחות מאז שתל אביב, וישראל בעקבותיה, כבר אינה נשלטת יותר בידי שלטון היחיד של ויטמן (מי זוכר), פלדמן ושטראוס והאופציות העומדות בפנינו מזמן אינן רק שוקו, וניל או תות ולפעמים שלושתם יחד (אח, ימי הקסטה המופלאים בקרטון).

עוד מתוק ב-Rex:

אפילו וניליה ואייסברג אינן שליטות יחיד בממלכת הגלידה. קמו להן אינספור מתחרות, חלקן טובות מהמקור.אז הנה לפניכם כמה גלידריות מצטיינות בתל אביב. לחלקן (כמו למשל וניליה, שהיא עדיין מלכה אמיתית) יש סניפים גם מחוצה לה. קיץ נעים.

סורבטים של ג'לטרייה (צילום: אנטולי מיכאלו)
סורבטים של ג'לטרייה (צילום: אנטולי מיכאלו)

1. וניליה

טוב, אין מה לעשות, אימפריית הגלידה של האחים רוגוזינסקי, הלא הם איתי וניצן, היא עדיין נותנת הטון בעולם גלידריות האיכות המקומי. הסדר מופתי, הניקיון והברק מושלמים, השירות אדיב ומאפשר לטעום כמה שתרצה מתוך מבחר הטעמים שנדמה כאינסופי וישביעו את רצונו של כל נודניק. בדרך כלל גם את שלי.

עם לא מעט סניפים בתל אביב ומחוצה לה, ובעיקר עם עדת מעריצים ענקית המתגודדת בהם כל יום, וניליה היא המקום לבדוק בו מה חדש.

A post shared by @vaniglia_icecream on

אין אפס והכל טעים. החל מהטעמים הקלאסיים – וניל ושוקו מצויינים ותות, שכאן הוא 'תות בשמנת', דרך שלל הסורבטים העונתיים – משמש, נקטרינה, שזיף, מנגו (מאיה!), ליצ'י, פסיפלורה, רימונים ועוד, וכלה בטעמי גלידות השמנת שחלקן לא רק ייחודיים אלא גם מקוריים ואפילו מוזרים – 10 תבלינים, קרם ויסקי, שוקולד מריר עם דובדבני אמרנה הקלאסי והנצחי, יוגורט מי זהר מרקחת משמשים ופיסטוקים קלויים הותיק והנהדר ואחרים.

שני הפייבורטים הנצחיים שלי הם גלידת הפיסטוק המצויינת וגלידת התה ירוק המרירה והנדירה.

וניליה. סניפים בכל רחבי תל אביב. סניף 'האם' הטוב מכולם נמצא ברחוב אשתורי הפרחי 22 במתחם בזל בצפון תל אביב ופתוח כל יום מ11 עד חצות.

פריחת הדרים בגביע. גלידה חדשה מתוך סדרת טעמי הפרחים החדשה של אייסברג
פריחת הדרים בגביע. גלידה חדשה מתוך סדרת טעמי הפרחים החדשה של אייסברג

2. אייסברג

בשנים האחרונות עבר חתול שחור ביני ובין אייסברג. איני יודע אם זה באשמת וניליה הקרובה יותר לביתי או בעצם פועל יוצא מכך שכבר איני אוכל יותר גלידה בכמויות מסחריות.

אבל אני מכיר ומוקיר את זכות הראשונים שיש לדלית ואילן בר על מהפכת הגלידה המקומית. לפניהם לא היה פה כלום.

טוב, אני קצת מגזים כמובן, אבל בגדול, בני הזוג בר חתומים כאן על הפיכת עולם הגלידה הישראלי למוזר, מגוון ומפתיע, וגם ממותג להפליא וחדשני לאללה.

עם טעמים כמו בננה בדבש, טירמיסו, מרציפן ודובדבני אמרנה, סורבטים של מנדרינה וריחן או מלון ואננס וטעם הקוקוס החדש והשחור משחור (שכבר יצרו הבעלים החדשים של הרשת, עפרה ואבי גנור, בהשראת גלידה שטעמו בניו יורק). ועוד לא דיברנו על פסטיבל השוקולד השנתי בו מפגיזה אייסברג באינספור גרסאות לגלידה הקלאסית מכולן.

אייסברג. בכל רחבי הממלכה.

גלידה שחורה של אייסברג (צילום: יחסי ציבור)
שומרים על הביזאריות המופלאה. גלידה שחורה של אייסברג (צילום: יחסי ציבור)

3. ג'לטריה

המתחם הבלתי נגמר של צביקי עשת במרכז המסחרי של אזורי חן (יש מקום כזה) כולל כבר את הביסטרו המודרני גרינברג, את מסעדת גרקו – היווניה המוצלחת שיש לה אפילו ספר בישול משל עצמה, ואת פיצריית 'פיצה' המוצלחת עד מאד. אלא שהיהלום שבכתר, לפחות מבחינתי, היא גלידריית ג'לטריה, זו שמיום שנפתחה חיי אינם חיים, לפחות כשאני נזכר בה.

ג'לטריה היא אופרה אחרת. הגלידה נתונה בתוך מיכלי מתכת מכוסים במכסה כיפה מוזהב ולכן אי אפשר לראותה. זה קצת מקלקל את התענוג המוכר והאהוב של בהייה אינסופית בהררי המתוק-המתוק הזה, אבל שומר על הגלידה, כך מספרים לנו, ומכיוון שזה קורה גם אצל אחרים, קצת התרגלנו.

ג'לטרייה (צילום: אנטולי מיכאלו)
ג'לטרייה (צילום: אנטולי מיכאלו)

מתחת למכסים ממתינות גלידות רכות כמו ביבי כשהוא בא הביתה. טעמים ממסטלים ומשכרים כדוגמת וניל קלאסי ומוכר אך נהדר במיוחד, אגוזי לוז, דובדבני אמרנה, באצ'י, רום צימוקים, אמרטו שקדים, קרם קטאלן עם אגוזי מלך, יוגורט עם תבלינים ודבש, קרם קרמל מלוח ואחרים.

הפייבורטים שלי הם המארון גלאסה (ערמונים מסוכרים) והריקוטה עם צימוקים ותאנים. כבר אמרתי שאני סוטה.

יש גם סורבטים טובים מאד כמו תפוזים קמפרי, תפוח ירוק ליים או תות עם פרוסקו. קשה, קשה.

השירות כאן הוא מהזן הילדותי אבל המתחשב, ובדרך כלל שורר בלאגן מאורגן וחביב בגלידרייה המפונפנת והיקרה עד מאד הזה.

אבל השוס הגדול שמור בכלל למשהו שלכאורה אינו קשור, אלא אם כן אתה אדם בעל דימיון מתוק, כמוני. מקרר העוגות הסמוך לכספת הגלידות האימתנית, מכיל בתוכו אוצרות כמו קנולי סיצילאני משובח עד מאד, פחזניות ואקלרים מושחתים להפליא ועוד שלל עוגות שקשה לבחור ביניהן.

ג'לטריה היא מסוג המקומות שאם לא היו קיימים היה צריך להמציאם וקשה להבין איך לא היו כאן קודם. בעצם קל מאד. יש סיכוי שאם זה יימשך כך, במלחמה הבאה נהיה בסכנה. גם מעודף משקל וגם מעודף שביעות עצמית. תהיו חזקים.

ג'לטריה. גרינברג 25, אזורי חן, תל אביב.

4. בוזה

מאז שנחתה בתל אביב, כמו חללית קרב ממלחמת הכוכבים, הפכה גלידריית בוזה הגלילית של אדם זיו ועלאא סוויטאת למכה של חובבי הגלידה.

עזרו לה מאד הוייב האופנתי, החברים הטובים מהברנז'ה והגביעים תוצרת בית של הקונדיטורית הנאווה מיכל בוטון. אבל גם בלי הרעש הגדול, מדובר לא רק בתוספת מבורכת לסצנת הגלידות התל אביבית, אלא גם בכזו שמביאה איתה טעם משל עצמה.

A post shared by Adam Ziv (@adamziv) on

זה מתחיל כאמור בגביעים המיוחדים שמייצרת בוטון, או שליחיה עלי אדמות. ולתוכן נמזגת כמובן הגלידה, כשברקע מתנגנת מוזיקת עולם מזרחית שובת לב. או בעברית – מוזיקה ערבית אחול מאניוקי.

יש כאן וניל ושוקולד ('עשיר') כמובן, אבל גם סורבה ליצ'י, עראק אשכוליות או סורבה וואסבי עם תפוח עץ וכמובן קרם בוזה המופלאה, גלידת המסקרפונה תאנים הנהדרת וגלידת הקשיופאה בטעם אגוזי קשיו וטופי מלוח. וזו רשימה חלקית בלבד.

גם כאן מתחבאות הגלידות במיכלים סגורים (אוף…) . השירות הוא מהזן ההיפסטרי הנינוח אבל הכל נסלח כשיוצאים לכיכר גבעון החדשה, הלא היא החנייה הישנה לשעבר הכלואה בין רחוב הארבעה לרחוב החשמונאים, זו שכונתה פעם 'כיכר המזגנים'.

שם, ליד הבריכות עטורות חבצלות המים, הספסלים הנוחים שכבר קורצים לבניה החלשים יותר של העיר העברית הראשונה, כמו גם לרוכבי הסקייטבורדים המיומנים, ופסל המתכת הענק שהוא לדעתי כניסה למנהרות השב"כ, או משהו כזה, אפשר לנוח עם גביע ענק תוצרת בית, מלא בגלידה שהיא ללא ספק אחת המיוחדות בעיר, ולבטח האופנתית שבהן, ולזכור שעוד מעט אפשר יהיה לעבור את הכיכר ולראות סרט צרפתי ישן בסינמטק.

יש עוד סרטים צרפתיים ישנים בסינמטק בכלל? הו, ז'אן-לוק גודאר, מעניין מה היית חושב על בוזה.

בוזה. החשמונאים 91, תל אביב, מחצות היום עד חצות הליל, כל יום.

5. ארטה

ארטה היא המצטרפת החדשה לליגה של הגדולות. רק בת שנה וכבר הפכה לחביבתם של לא מעט מכורי גלידה תל אביביים.

מרקו קמורלי וסיסי פגאני, זוג איטלקי למהדרין, הוא צוללן (בעבר) והיא ביולוגית ימית (כן, סיינפלד, יש דבר כזה) עשו עלייה ועושים גלידה. לשמחתנו הגדולה.

ארטה שלהם מסתתרת בין חנויות הבדים של נחלת בנימין ואינה עושה רעש גדול כמו בוזה או וניליה, אבל עושה גלידה לא פחות גדולה מהן.

גלידת אבוקדו של ארטה (צילום: דניאלה קונטיני)
גלידת אבוקדו של ארטה (צילום: דניאלה קונטיני)

אם לא למעלה מזה. עם שלל טעמים כמו שוקולד עם פיסטוק מקורמל ותפוז, טירמיסו, קפה איטלקי, גלידת שטרודל, קרם קוקוס נהדרת, קרם פיסטוק מופלאה ממש לחובבי הז'אנר, כלומר עבורי, וגם, תחזיקו חזק, גלידת אבוקדו וגלידת תה ירוק, במיוחד בשבילי.

השירות כאן הוא מופלא ממש ברגישותו ונימוסיו המופלגים, מאד לא ישראלי, האווירה ביתית וחמה וכל העסק מריח לא רק מאיטליה אלא גם מבית חם ואוהב. וזה מקסים ממש.

ארטה. נחלת בנימין 11, תל אביב, 11- 23 כל יום

A post shared by Ela (@ela_sky) on

6. הסיציליאנית

בעצם נדמה לי שהסיציליאנית היתה פה לפני כולם, אולי עוד לפני אייסברג. כנראה שכן. לא שזה משנה. מה שכן משנה הוא שהסיציליאנית, על שלל סניפיה, היא כנראה מלכת הגלידריות בכל הקשור לפנטזיות שלנו, כלומר שלי.

פנטזיות על הררי גלידה מפוסלים בטעמים איטלקיים קלאסיים. וניל ושוקולד כמובן, אבל גם טירמיסו ובאצ'י, דובדבן שוקולד ואמרטו, אספרסו נהדרת , רפאלו (אותו ממתק קוקוס מוזר ונהדר), פררו רושה ועוד. יש גם סורבטים כמובן אבל מי אוכל סורבטים במקום כזה. לא אני.

השוס האחרון מבית הסיציליאנית הוותיקה, הוא הסניף החדש מול גן העיר באבן גבירול, המתגאה במכונות המערבלות את הגלידה כל הזמן ושומרות אותה טרייה במיוחד. אבל גם בלי זה מדובר בתענוג מושחת במיוחד, כזה שיודע מה אנחנו אוהבים ומה עושה לנו את זה. כאן העין מדברת לפני הפה, והיא עובדת שעות נוספות אל מול הוויטרינה המלכותית הזו.

הסיציליאנית. אבן גבירול 63, אבן גבירול 90. יש עוד מחוץ לעיר.

תגובות לפוסט