מיכל שלזינגר (26)
אחראית תחום היין, מסעדת הבסטה (כתובת) @basta_tlv
מהכרם לפלור: איך הגעתי להיות סומלייה
לגמרי בטעות. חיפשתי עבודה במלצרות אחרי השחרור, ישבתי לצהריים במסעדה הבסטה ושאלתי אם צריך עובדים. אמרו שכן והגעתי לריאיון עבודה אצל אבירם כץ, מנהל המסעדה. כשהוא שאל אותי איזה יינות אני אוהבת לשתות, עניתי: "אלה שעולים 2 ב-40 בסופר" – ומשם הכל היסטוריה.
תחנות בדרך
בספטמבר האחרון התחלתי את השנה הרביעית שלי בבסטה – שהיא עבורי תחנה ראשונה ונוכחית. חוץ מזה: בוגרת WSET רמה 3.
מי אתה, תפריט יין
תפריט יין מתבסס בבסטה על מה שאנחנו אוהבים לשתות ומדליק אותנו. אין ניסיון לייצר תפריט חובק עולם וסגנונות.
גם המחיר משחק: כולם צריכים לקבל מענה – הסועד שרוצה עכשיו בקבוק בורגון באלף ומשהו שקל וגם מי שרוצה את כוס יין הבית ולהישאר עם עודף משלושים שקלים. בסוף אנחנו רוצים שאנשים ישתו יין.
אנחנו עובדים במסעדה עם 2 תפריטים: רשימה מורחבת שכוללת את כל אוסף היינות שיש למסעדה, ועוד רשימה, מקוצרת ונגישה יותר, לכל מי שלא בא לו עכשיו לחפור ולהתפלפל על יין.
הרשימה המורחבת שמה דגש על בורגון, אזור שאהוב עלינו במיוחד. ברשימה המקוצרת יש דגש משתנה, לפני מצב הרוח והעונה – והיא משתנה מדי חודש. על התפריט אני ואבירם כץ עובדים יחד.
טעמים וזנים אהובים
תלוי בשעה וביום. אני הכי אוהבת לשתות יין חדש ואחר, משהו שיעיף לי את המוח ויעשה לי: "וואו, כזה עוד לא טעמתי".
כמובן שיינות מחבל בורגון תמיד תהיה פינה חמה בלב, זה מה ש"גדלתי" עליו וכשהוא טעים – אין טעים כמוהו (אבל יש גם לא טעימים).
מסדרת ברקן בטא, יצא לי לשתות לא מזמן על הבר בבסטה את היין שמתבסס על זן ענבי ארגמן. יין מגניב בעיניי, עם פרי עסיסי, רענן – ושתי בטירוף. העובדה שבחרו דווקא בזן מקומי מוסיפה לו חן ועניין.
בהערכת חסר בסצנה המקומית
קלאסיקות נפגעות מאוד בארץ מאופנות שמתחלפות במהירות (בורדו למשל). בנוסף: הייתי שמחה לראות את היינות הכתומים תופסים את מקומם כקונצזוס. כמו שיש אדום, לבן ורוזה בכל תפריט חושבת שגם היינות הכתומים הרוויחו קטגוריה משל עצמם והוכיחו שהם לא עוד טרנד חולף, אלא סגנון יין לכל דבר ועניין.
מחוץ לשעות העבודה
יש היום בעיר מלא מקומות מדליקים לשתות בהם יין, עם המון מבחר שזה כיף גדול בפני עצמו. בוסר היא בית שני בשבילי – בכל רגע ביום יכולה לקפוץ לשם, תמיד יש דברים חדשים ומעניינים לטעום ואנשים אהובים לשתות איתם.
חוץ מיין שותה בירה, רצוי גינס, לפני היין ואחריו.
קולגות מוערכות
אני מוקפת בהמון אנשים מוכשרים ומעוררי השראה שליוו, גידלו ולימדו אותי המון. בראש ובראשונה נמצא אבירם, הבוס והשותף שלי לעבודה, ממנו למדתי על יין ולאהוב יין. התשוקה, המסירות, הצניעות והיכולת לחבר בין יין לאנשים מעוררות השראה בעייני. מרגישה ברת מזל שזכיתי במורה שכזה.
עוד ברשימה: יוסי בוזנח, אורי כפתורי, מור ברנשטיין, גל יעקובי – וזה רק על קצה המזלג.
טיפ לסומליירים מתחילים
לשמור על ראש פתוח ולא להפסיק ללמוד – תשאלו מלא, תטעמו מלא, ואל תוותרו על הסקרנות והתשוקה. חוץ מזה נראה לי שקטונתי מלחלק עצות, עוד בעצמי בתחילת הדרך.
עם מי הכי היית רוצה לשתות בקבוק יין
קלוד מונה – חוץ משהיה צייר בחסד אהב אוכל ואהב לשתות. היה לו טעם לא רע ביין.
העתיד בתחום היין
וואלה אין לי מושג. השנה האחרונה וכל תקופת הקורונה בכלל הייתה משוגעת מבחינת מה שעשתה לתרבות ותעשיית היין בארץ.
אנשים חזרו לשתות יין, ועוד יותר מזה להתעניין במה הם שותים, וזה מבחינתי הדבר הכי משמח שיש. אני מקווה שהמגמה תמשיך ותתבטא גם במסעדות ושיותר מהן יקחו תחום היין ברצינות, כמו שמתייחסים לאוכל. הלוואי שנראה עוד ועוד תפריטי יין מעניינים ויותר אנשי יין.
הקרקע לדעתי כבר מוכנה, בטח עם היצע הייבוא שיש היום.
בנוסף, יש דור שלם וצעיר של חבר'ה שאוהבים לשתות יין ורוצים להפיץ את הבשורה. אינשאללה שנצליח כולנו ואנשים ישתו יותר ויותר יין.
