עם בואן של חגיגות סוף השנה האזרחית וההצפה של התמונות והאורות מהן – מתחילה בחבורתנו תופעה, שרק הולכת וגוברת עם הגיל. התלבטות:
שניסע לבירה אירופאית לכריסמס? כבר היינו והאמת – למי יש כוח לטיול קצר. "בחיפה מקסים ובנצרת גם מדהים", מספרים ותוך כדי מעלים ים תמונות בוואטסאפ הפעיל לעייפה של החבורה. כמובן שהתמונות גוררות תגובות. "יהיה עמוס אם נסע לשם"; "היכן נחנה?; ועוד.
שניסע לבירה אירופאית לכריסמס? כבר היינו והאמת – למי יש כוח לטיול קצר. "בחיפה מקסים ובנצרת גם מדהים", מספרים ותוך כדי מעלים ים תמונות בוואטסאפ הפעיל לעייפה של החבורה. כמובן שהתמונות גוררות תגובות. "יהיה עמוס אם נסע לשם"; "היכן נחנה?; ועוד.
מתכונים של מר בשר באתר rex:
עד שבחוכמת זקנים, אחד מאיתנו אמר: "בואו נסע ליפו – יש שם אחלה עץ מואר". אני ישר קפצתי על המציאה, כי על יפו עבורי יש משהו נוסף שאפשר להלביש עליה: אוכל וקיזוזו. "נלך ברגל בטיילת עד כיכר השעון, נצטלם עם העץ – ולקינוח נאכל איזה משהו רומני", הצעתי. כמובן.
וכך הגענו לאחר הצילומים אל "חיים נלו", מוסד ותיק שכהייתי צעיר היה ממש מוקד לעליה לרגל בזכות הסטייק הלבן בפיתה, שחצה בהצלחה גבולות גזרה של עדות.
התחלנו באוכל מסורתי משהו: כבד קצוץ גס, שעליו בצל פריך. מרחנו על פרוסת לחם אחיד לבן ועבה, עם קרום פריך – מהסוג שבסופר השכונתי כבר אין למצוא – הוספנו ליד סלט חצילים רומני עם גמבה אדומה, צלחת עם גמבות קלויות בצד וגם סלט חצילים עם כמעט כלום בטעם חציל אמיתי, חרוך ומתובל בעדינות – והיה מעולה.
בכלל, אם יש משהו שקנה אותי כבר עכשיו וגם במשך כל הארוחה – הוא התיבול העדין. יותר ממה שמקובל בעדה אגב, כולל שימוש מידתי בשום. אתה רוצה קצת יותר? רוטב מוז'דיי סודי מתוצרת בית מונח עבורך ולידו גם פלפל חריף חי.
קינחו את הראשונות עם איקרה והרבה בצל חי לצדה ושטפנו הכל עם שפריץ – אמרלד ריזלינג עם הסודה האלגנטית של פרייה. וואחד קידום מאז מיכלי הסודה מזכוכית שעברו מהעולם.. בקיצור: שום דבר מסובך אבל הכל מצוין, טרי וטעים.
בעודנו טובלים את הלחם ברוטב של הפלפלים הקלויים הגיעו העיקריות: קבב רומני שמנמן שמורגשת בו שוב היד העדינה על ההדק.
הקבבים היו צלויים פרפקט והגיעו עם אם כל הפולנטות: ממליגה בהגשה קלאסית עם גבינה מלוחה מגורדת, גבינה צהובה וכתר של ביצת עין.
מעט פלפל שחור שהוספתי היה בול. עוד כרוב כבוש ומלפפונים חצי כבושים, מבט של פודל רעב פוזל לצלחת של הגברת שמקנה לי בתמורה עוד קבב אחד מהמנה שלה. ומנוחה קלה.
במתוקים עלתה ובאה סראליה, אותה בקלאווה רומנית וכמובן מגדל של פאפנש עם שמנת חמוצה וריבת דובדבנים. נזכרתי שבבית רומני היו מכבדים אחרי האוכל בכפית אחת של ריבה חמצמצה מתוקה וכוס מים קרים. עוד מנהג שנעלם מהעולם. אנחה, פתיחת עוד חור בחגורה ומבט מזוגג ומאושר לשאר יושבי השולחן.
חיים נלו. אילת 11, יפו.
למי שרוצה לשחזר את הטעם בבית:
ד״ר מרטין טאטיאנה,
אוכל רומני טוב,אבל רק כשבעל המקום נוכח בעסק.אני קבלתי אנטריקוט צלוי במחבת.נאמר לי שגריל הפחמים כובה.למה לא אמרו קודם???אנטריקוט משובח (220₪לקילו)יש לי תמיד בבית,אלא שהוא לא על פחמים-טעם צליה מיוחד.