12 מקומות לאכול בהם חומוס מעולה | מקומי

28.08.2018
חומוס הוא לא מדע טילים ואף על פי כן הוא נושא שאין להקל בו ראש. חיליק גורפינקל בוחר: 12 החומוסיות והמסעדות המגישות את החומוס האהוב עליו ורק עליו. אזהרה: כתבה זו כוללת 1991 מילים

אין לי כוח… אין לי כוח למה שתכף יגיע.  "איך שכחת?", ייכתב. "איך שכחת את (רשימה חלקית) את אבו שאקר, פאדי (חיפה), אבו טאהר, עראפת וטעמי (ירושלים), סוהילה, שמסייה וטוני (עכו. שלא לדבר על כף הזהב), עטאף ואל ח'יאט (תרשיחא), קלבוני, חומוס דני, הבן של הסורי, רחמו הגדול, שלמה ודורון ( תל אביב- יפו, שלא לדבר על מעוזי האשכנזים – רוני פול, משוואשה, יאנס, ואפילו, ירחם השם, חומוס אשכרה)". שאמשיך?

עוד אוכל מקומי ב-Rex:

כמובן יהיו גם כאלה שישאלו שאלה חמורה יותר – "מה פתאום?!", או חמור מזה: "מי זה בכלל?". טוב, איתם אין לי בכלל מה לדבר. תחזרו בבקשה לכותרת: 12 מנות חומוס שאני אוהב במיוחד. אני. לא אתם, לא מועצת גדולי החומוס. אני. לכן גם יש כאן 2 מנות שמוגשות בכלל במסעדות ולא בחומוסיות.

חומוס הוא עניין אישי. סובייקטיבי. כמו קבוצת כדורגל. כמו המקום שבו אתה שותה את הגולדסטאר שלך (אצל מתי, תודה ששאלתם) כמו האיש/ה שלך (שלי כבר איתי 28 שנה, אל תשאלו. אם תתנהגו יפה, יום אחד עוד אגלה לכם את הסוד) ולכן, אין לי שום עניין להתנצח. אני צודק. וגם אתם. כי בחומוס, כמו באמנות, כמו באהבה, אין דבר כזה שאין דבר כזה.

חומוס (צילום: רועי ירושלמי)
כשזה מגיע אליו כולם צודקים. חומוס (צילום: רועי ירושלמי)

1. אבו חסן | יפו

כן, כמובן. הכל מתחיל ונגמר באבו חסן. ובמקרה זה, לא רק בשבילי.  אצלי בכל אופן, הכל התחיל בגיל 6, כשאפרים (לימים פישל) זוהר, בנו של (רב) אורי, לקח אותי לבית המקדש בפעם הראשונה. בימים הרחוקים ההם, עדיין לא האמין אביו בבית המקדש המקורי, ההוא שאומרים שהיה בירושלים, ולכן שימש הכוך הקטן ברחוב הדולפין כבית מקדש חלופי.

פישל ואורי אוכלים מן הסתם חומוס אחלה עם הכשר מהודר בימים אלה, אבל אני ממשיך לעלות לרגל, כבר יותר מארבעים שנה, לבית המקדש שלי. זה של מלך מלכי המלכים, אבו חסן, הי"ד.  אבו חסן כבר מנגב חומוס בגן עדן, אבל בניו ואולי גם נכדיו, ממשיך לצעוק בקולי קולות את קריאת הקרב המפורסמת "וואחד מתל'ת, וואחד מסבחה."

המסבחה היא כמובן מסבחה. המנה הכי טובה כאן ואולי אפילו המנה הטובה ביקום (סליחה עובד…) והמתל'ת הלא הוא 'המשולש' או המנה המשולשת, מנה לא חוקית בעליל שיש הטוענים שהומצאה כאן וגם אם לא, זה לא ממש איכפת לי. המשולש כולל בתוכו הכל – כלומר, קצת מסבחה וקצת חומוס וקצת פול. כלומר, פסגת השאיפות הקולינריות של כל מי שיודע מה טוב.

יש הטוענים שהחומוס עצמו, כלומר המשחה 'סַדֵה', בלי כלום, לוקה קצת בחסר. שיהיה להם לבריאות. אני בא לכאן פעם בשבוע, אם יוצא, ואוכל בשקט משולש ומסבחה, ומודה לאל שאינו קיים על מזלי הטוב. עוד שבוע עבר ואני עוד כאן. ולא סתם כאן, אלא מנגב, עדיין, עוד מנה אצל אבו חסן.

אבו חסן. הדולפין 1, שבטי ישראל 14, שבטי ישראל 17 – סניף 'פנינת יפו' , יפו. (כן, יש כבר שלושה סניפים, ובשניים בשבטי ישראל יש כבר פלאפל, ביצה וצ'יפס. אף אחד לא מושלם) . א'-ו' 08:00- 15:00, סניף פנינת יפו פתוח גם בשבת.

2. פנינת תימן | תל אביב

אז כן, כמו שכתבתי בהקדמה, איך אפשר בלי הסורי (הבן של, הבן של, אני יודע) או שלמה ודורון המתחרה הנצחי ואחת החומוסיות הוותיקות בארץ או רחמו. האמת היא שאי אפשר. גם אני לא יכול.

אבל רציתי לספר לכם על מקום אחר, הרבה פחות מוכר אבל לא פחות ותיק. אולי רק קצת פחות. פנינת תימן של מנחם קנזי ובנו גיגי יושב כבר עשרות שנים באחד ממעוזי החומוס התל אביבים המובהקים ביותר, הלא הוא רחוב ירמיהו, ביתם של חומוס אשכרה, ולא רחוק ממנו, בדיזנגוף בואך מגרשי התערוכה, חומוס אסלי. פעם היה כאן גם חומוס נטו. אבל מנחם היה כאן לפני כולם והגיש חומוס לנהגי שירות קו 4 ו-5 כשהילדים הצפונים (קרי אני) יכלו רק לחלום על אשכרה ואסלי.

מנחם, ועכשיו גם גיגי בנו, מגישים חומוס בסגנון היהודי, כלומר התימני. קצת יותר כבד, קצת אחר, פחות חמוץ, מאד ביתי. חוץ מזה, קרה להם נס. אחרי שש שנים בהם נעדרו מהמקום של עצמם, והשכירו אותו לשלל מסעדות מזדמנות, חזרו לפני כמה חודשים (2016), האב בן השמונים ובנו להכין את המנה הנהדרת שלהם. לכו על החומוס פול. לא תצטערו.

פנינת תימן. ירמיהו 22, תל אביב, א'-ו' 08:00- 15:00.

3. חליל | רמלה

תלי תלים של מילים כבר נכתבו על המסבחה של חליל הרמלאי. ובצדק. מדובר באחת המסבחות הכי טובות שיש. כל כך טובה עד שמעולם לא יצא לטעום כאן את החומוס פול.

האולם הענק המגיש גם שיפודים ושאר טובין, מושך אותי אליו בעבותות קסם. פעם, כשגרתי לא רחוק מכאן (סיפור ארוך ומוזר שלא זה המקום להיכנס אליו) הייתי בא כל שבוע. זה היה קצר ונגמר מזמן אבל מדי פעם אני עוד מזדמן לכאן ונוכח כל פעם מחדש עד כמה מופלאה המסבחה של חליל, שגם הוא, כמו אבו חסן, כבר מכין עכשיו את החומוס שלו לאלוהיו.

חליל. קהילת דטרויט 6, רמלה. ב'-ה' וש' 07:00- 17:00, ו' וא' 07:00-15:30

4. עיסא | עכו

עכו היא כידוע (למי שידוע לו, ומי שלא, שיאכל מקופסה) מֵכַּה של החומוס המקומי. או לפחות אחת המכות. וזו אכן מכה אמיתית. הפעם מלשון מכה שכואבת, כי לך תבחר – סעיד או סוהילה או שמא שאמסייה.

לי לפחות, זה די ברור וקל. לא זה ולא זו. ולא שהם רעים. נהפוכו. אלא שבעשור האחרון אני (וגם כאן מדובר במישהו שעד אז עמד כמו טעטאלע בתור של סעיד. טוב, לפעמים. אני שונא תורים לאוכל, זה מזכיר את הש… לא חשוב), ובכן, בעשור האחרון אני, לפחות, פוסח על שני הסעיפים ואוכל אצל עיסא.

החומוסייה של עיסא, למרות שנוסדה ב-1950 כמדומני, הרבה פחות מוכרת ומתוקשרת. אולי בגלל זה היא טובה כל כך. בהיותה כזו, ובשל גודלה הזערורי, יכול בעליה, עיסא (נכדו של עיסא המקורי) להרשות לעצמו להכין כל מנה באופן ידני ולפי הזמנה. זה לוקח כמה דקות וזה שווה את ההמתנה. מדובר באחת המנות הטובות בארץ.

חומוס גלילי כבד וחם, עשיר וחלק, עטוף בשלולית שמן זית ירוק (שיט, נהייתי איל שני לרגע) מלווה בחיוך נעים וידידותי במיוחד מצד בעל הבית. חומוס עם גרגרים, זו המנה שלי כאן.

עיסא. רחבת סלאח א-דין בכניסה לשוק. א-'ש' 08:00- 15:00.

5. סעיד | עכו

טוב, נו, לא באמת התכוונתי לוותר על סעיד. רק לסמן עוד אופציות בעיר הנפלאה הזו, עכו. סעיד הוא כמובן מלך החומוס הבלתי מעורער של עכו והחומוסייה שלו היא אחת המפורסמות בארץ בכלל. ובצדק.

אם מתגברים על התור הנורא המשתרך כאן כמעט בכל שעה, ועל הבלאגן האדיר השורר באולם הגדול של המקום, בלאגן שלא מפריע אגב למנה להגיע בזריזות מופלאה לשולחנך, נהנים מאחד החומוסים הכי נהדרים שיש. שוב, חומוס חם וסמיך ועשיר וכבד אבל לא מכביד, מכוסה בהמון שמן זית וסיפורי אגדות מקומיים.

אגדות נכונות ככל הנראה, על כך שסעיד יודע להכיר טובה למקום ואנשיו ומאכיל אותם בחינם אם צריך. ורק בשביל זה מגיע לו להיות ברשימה הזו. אה, וגם בגלל החומוס הנהדר.

סעיד. השוק העממי עכו, הרחוב הראשי. א'-ו' 06:00- 14:30.

חומוס (צילום: רועי ירושלמי)
אפשר לנגב עם בצל. חומוס מסבחה (צילום: רועי ירושלמי)

6. עכרמאווי (וערפאת) | ירושלים

לפני כמה שנים חוויתי משבר אמונה נורא. זה קרה אחרי ביקור באבו טאהר, החומוסייה הקטנה שבשוק הקצבים בעיר העתיקה. לראשונה בחיי אכלתי חומוס שאיים לגזול את הבכורה (הפרטית שלי) מאבו חסן.

למזלי הרב, לא חלפו כמה שנים, ואבו טאהר מכר את המקום. מה שחסך ממני את הצורך להתוודות שוב על הכפירה הנ"ל. זה כמובן אינו מזל כלל, אבל לי זה פתר המון בעיות.

לא חלפו חודשים מספר, ומי שסיפר לי על אבו טאהר, הלא הם מ.מ. מלכת שוק מחנה יהודה הנאווה, ואביה א.מ., סיפרו לי שמצאו מקום 'חדש' לאכול בו את החומוס החמוץ והנפלא של העיר המזרחית, חומוסייה בעלת שם מופלא ממש, לפחות עבור ישראלים – עראפת שמה.

אודה ואתוודה, אני מפחד לאכול בעיר המזרחית. וכך אני נשאר עם עכרמאווי, שעושה חומוס 'כמו במזרחית' רק במערבית. טוב, בערך. עכרמאווי יושב ממש ליד החומה. אבל זה שווה את המאמץ. חוץ מזה שפחד הוא התבלין הטוב ביותר לכל אוכל, ובמיוחד לחומוס. שהרי חומוס הוא דרכו של הגבר האשכנזי המצוי להיות כזה, כלומר גבר (לא אשכנזי).

החומוס של עכרמאווי נאמן לסגנון של העיר המזרחית. חמוץ מאד, קל מאד, מרהיב. הוסיפו אליו יחס קורקטי, שלא לומר חמוץ (אם כבר חמוץ, אז עד הסוף) ותקבלו חומוסייה מושלמת.

עכרמאווי. הנביאים 2, ירושלים, א'-ו' 06:00- 14:00.

7. אבו מרון | חיפה

אמנם אבו מרון מקובל גם על החיפאים (לפחות על חלקם) כמלך החומוס הבלתי מעורער של עיר הנמל הצפונית, אבל גם לתל אביבי כמוני ברור שהכללתו ברשימה זו במחיר ויתור על פאדי ואבו שאקר (בין השאר) הוא סוג של פשרה כואבת. מה לעשות…

אבו מרון, בנו של עוקלי, הוא יוצרה של אחת ממנות החומוס הכי טובות שיש. כל כך טובה עד שהצליחה לשרוד את התרחבותה המפלצתית משהו של החומוסייה המארחת אותה. אבו מרון הפכה ברבות השנים ממאורת חומוס חביבה, למסעדה ענקית הכוללת גם רחבה גדולה עוד יותר. בתוך המסעדה אתה תוהה ממתי חומוסיות מארחות תערוכות. מילא. שיהיה. החומוס כאמור, שווה את זה. ועוד איך.

אבו מרון. קיבוץ גלויות 1, חיפה, א'-ש' 08:00- 16:30

8. חומוס המלכים | דיר אל אסד

אני מכיר לא מעט מומחי חומוס שמתעקשים שמדובר בחומוס הכי טוב בארץ. יכול להיות שהם צודקים. אם עוד לא הבנתם, אין לי שום רצון להכריע בסוגייה הזו. אולי משום שאין דבר כזה.

חומוס, כאמור, במיטבו (של הסועד…) הוא עניין אישי. וכמו תמיד אצל יהודים, ובמקרה הזה גם אצל ערבים, לכל אחד יש דעה עליו. וכך שיוצא שגם לחומוס המלכים מותר להיות הכי טוב.

ואל תבינו אותי לא נכון, מדובר בחומוס מעולה, מהמוצדקים שיש כמו שאומרים מי שאומרים כך. נדמה רק שלמרות הוותק המרשים למדי של החומוסייה הזו בדיר אל אסד, רבים עדיין לא מכירים אותה. וזו כבר סיבה מצוינת להמליץ עליה.

חומוס המלכים. דיר אל אסד, הרחוב הראשי, אחרי הבנק הערבי-ישראלי. א'-ש' 07:00- 16:30

9. חומוס אבו-עלי | פרדיס

לכפר פרדיס לא מעט חומוסיות. אודה ואתוודה, לא בדקתי את כולן. כמו שלא בדקתי גם את כל החומוסיות בארץ. אני בן אדם, לא מכונה.

החביבה עלי היא חומוסיית אבו עלי, המציעה לא רק חומוס טוב אלא גם, לפחות בשבתות, עלי גפן ועלי כרוב ממולאים טובים מאד, וקובות מטוגנות חביבות. יש עוד כמה מנות שאפשר גם לקחת הביתה או לפיקניק.
אבל אנחנו כאן בשביל החומוס. וזה כאמור, מצוין. למה? כי ככה אני חושב. וגם כי אני אוכל כאן המון. אל תשאלו למה.

חומוס אבו עלי, בכניסה הראשית (בכיכר) פנו ימינה בקטנה והתפתלו חמישים מטר. אפשר לראות את המקום מהכיכר עצמה או שנייה אחרי הפנייה ימינה. א'-ש' 10:00- 22:00

חומוס (צילום: רועי ירושלמי)

יש דבר כזה. חומוס מעולה במסעדה  (צילום: רועי ירושלמי)

10. עזבה | כפר ראמה

נכון, עזבה אינה חומוסייה. היא מסעדה ערבית נהדרת, אולי הכי טובה שיש (מה אולי? הכי טובה) ולגבי דידי מדובר במסעדה הכי טובה שיש, נקודה.

ונכון, מינרווה וחביב דאוד, בעלי הבית וזוג נשוי כבר כמעט שלושים שנה (סוג של פלא הראוי למדליה, כפי שאמר פעם עמוס עוז על זוגיות ארוכת שנים שכזו. מי כמוני יודע) הפכו במרוצת השנים לחברים שלי, כך לפחות אני מקווה. אז מה? מדובר לא רק במסעדה הכי טובה שיש, כזו המגישה שיש ברק מהאגדות, מלפוף (כרוב ממולא) מהסרטים ועוגת סולת מהחלומות, וזו רק רשימה חלקית, אלא גם במקום המגיש מנה חומוס הראויה לליגה משל עצמה. עד כדי כך.

חביב דאוד מקדיש את חייו פחות או יותר לפיצוח סוד הכנת החומוס המושלם. הוא מסרב לגלות את סודותיו אבל התוצאה היא אכן מסחררת. כוחה הוא בפשטותה, במה שאין בה. שום דבר מיותר. אני מנוע מלפרט. נסו בעצמכם. גם אם יפזר לכם גרגרי רימון על המנה, המצאה שלו לדעתי, אל תבהלו. מה שנראה כמו רעיון המתאים לאורנה ואלה נניח, מתגלה כהברקה אמיתית. אח חביב, חביב, חבל שאני לא גר בראמה.

עזבה. כפר ראמה, ליד צומת סאג'ור, רואים את המסעדה מהכביש. בקיצור, שימו ווייז. 04-9888808 ג'-ש' 12:00- 21:00.

11. דיאנא | נצרת

אלמלא חברותי ההדוקה עם חביב ומינרווה מעזבה, הייתי פשוט חוזר על הטקסט ממקודם גם כאן. אז כן, דיאנא אינה חומוסייה כידוע, אלא מסעדה מופלאה, מפורסמת מאד אבל עדיין, לצערי, יותר מפורסמת מאשר 'מבוקרת' מלשון כזו שמבקרים בה בתכיפות הראוייה לה. וגם אני כמובן חוטא בכך.

החומוס של דוחול ספדי הוא יצירת מופת. לא פחות. זהו. לכו לאכול. לא רק את החומוס כמובן, הכל, אבל אל תוותרו על החומוס.

דיאנא. פאולוס השישי 51, נצרת. 04-6560349. א'-ש' 12:00- 00:00

12. א-שייח | נצרת

יש לה לנצרת כמובן, את החומוסיות שלה, לא רק החומוס בדיאנא. די אם נזכיר את החומוס הנהדר של עימאד (שיש לו גם שווארמה מעולה) או אבו ר'אנם או את החומוס של אבו ג'ראר באותו רחוב (תאופיק זיאד) זה שאפילו דוחול ספדי מדיאנא אוכל שם בעצמו.
אבל מה לעשות, זה של א-שייח הוא עדיין, לפחות לחומוסאי אשכנזי כמוני, הטוב מכולם. הסוד הוא בהכנה הידנית והפרדה הקפדנית של הפול. כן, המנה כאן היא החומוס-פול והפול במנה הזו הוא סנסציוני. הפולים מגיעים אחד אחד ולא כמו בדרך כלל ברוב החומוסיות בצורת משחה. וזה עושה את כל ההבדל. זה והטעם הנהדר. קלאסיקה.

חומוס א-שייך, תאופיק זיאד בניין עפיפי (קרוב לכיכר הבשורה). ב'-ש' ממוקדם בבוקר עד 14:00.

13 תגובות

חומוס כספי. מאוד מאוד טעים. ככל הנראה הרבה מעבר לרוב אלו שמוזכרים כאן למעלה. גם הפלאפל והסלטים משובחים. מומלץ מאוד מאוד

הגב

בואוו תנסוו חומוס אבו עלי בפורדיס על הכביש הראשי חיפה ת״א הישן
בכיכר המשך ישר 50 מטר מצד שמאל

הגב

ערב טוב חיליק

עוד דבר אחד והכי חשוב חסר פה !!!!! מה הכמות שצריך לקבל במנת חומוס !!!!
כי לפעמים אתה מקבל מנת חומוס כל כך קטנה יעני בדוך אבל בלי כלום קצת קצת חומוס והרבה גרגרים לכיסוי החוסר !!!
את זה צריך לבדוק אצל כולם ללא יוצא מן הכלל.
ואחרי זה לעשות כתבה .

אחלה ערב

הגב

תגובות לפוסט