עד לפני 20 שנה, טקילה היתה המשקה בה' הידיעה להגשה בצ'ייסרים בברים ובמועדונים של ישראל, לצד פרוסת לימון ולמטיבי לכת – גם עם קצת מלח.
רוב הטקילות שנמכרו אז – עם שמות כמו סומבררו, טאקו-טאקו, סניור דייגו ועוד – היו בסיסיות. המשקה הזול ביותר שחיילים, סטודנטים ובליינים צעירים יכלו להרשות לעצמם במועדון.
אולי זה היה המשקה עצמו, אולי זו הייתה ההתחרעות של המועדונים בשנות התשעים – אבל מהטקילות של אז, שנעלמו כמעט בדרך פלא בתחילת המילניום הנוכחי (מייד נסביר למה) – נותר בעיקר האנגובר נוראי ביום למחרת.
מאז צמחו הרבה קקטוסים במקסיקו, ואחרי שנים שהטקילה קצת נזנחה לטובת וודקה, רום, ג'ין ואפילו קוניאק – פתאום גם היא חוזרת לעניינים.
קצת על טקילה ו-3 המלצות מהמבחר המרשים שמככב על מדפי ג'יימס ריצ'רדסון דיוטי פרי.
אז מי את, טקילה?
טקילה היא זיקוק של קקטוס אגבה כחולה שמגיעה אך ורק מאיזור העיר טקילה שבמקסיקו שבחבל חליסקו (תזקיקי קקטוס שאינם אגבה כחולה מחליסקו קרויים אגב מסקאל). צמח האגבה הכחולה גדל במשך 8-12 שנים למימדים אימתניים שבתומן ליבתו – האננס שלו, כמו שמכנים אותו במקסיקו (פינייה) – נקצץ ועובר תסיסה וזיקוק לטקילה.
כמו קוניאק, גם לטקילה דרגות יישון. דרגת סילבר ניתנת לטקילה שקופה ולא מיושנת, גולד – לטקילה בתוספת מעט קרמל שמזהיב אותה ומעדן. רפוסדו ואנייחו הן דרגות יישון בחבית – של חודשיים עד שנה ושנה עד 4 שנים בהתאמה.
לאחר ביקוש ענק בשנות השמונים והתשעים (בצ'ייסרים, מרגריטה וקוקטייל טקילה סנרייז המיתולוגי, שגם נתן בסוף שנות התשעים את שמו לסרט מפורסם), חלה במקסיקו סדרת שטפונות ענק בשנת 1998 שחיסלה חלק מכריע מהאגבות הכחולות של חליסקו מריקבון. מכיוון שלגדל אגבות לוקח 8 שנים לפחות, נוצר חוסר עולמי ענק בטקילה.
אחרי שמחיר האגבות הכחולות ששרדו את השטפונות הוכפל, החליטו יצרני הטקילה לוותר על ייצור סדרות הבסיס כמעט לגמרי ולהתמקד בייצור טקילות פרימיום באופן כמעט בלעדי.
כך הגיעו לשוק משקאות חלקים מאד וסופר איכותיים, שבינם לבין רוב הטקילות שהיה ניתן להשיג בברים בשנות התשעים אין דבר וחצי דבר.
התוצאה: שינוי משמעותי בסטטוס של הטקילה, שלאט לאט הפכה מאחד המשקאות הזולים על המדף למשקה סופר יוקרתי ונחשק, פחות נפוץ מצד אחד ואיכותי ומסקרן יותר מצד שני.
ומה עושים עם טקילה?
קודם כל – הכי כיף לשתות טקילה גם היום בגרסתה הנקייה, עם או בלי לימון ומלח. מרגריטה (קוקטייל טקילה, מיץ ליים וקואנטרו), גם היא אופציה מעולה שנהנית מקמבק מרשים. טקילה גם אוהבת להחליף וודקה או ג'ין בקוקטיילים אייקונים. בלאדי מריה – הוא קוקטייל על בסיס בלאדי מרי עגבניות בו היא מחליפה את הוודקה ובנגרוני היא מחליפה בקול אולֵה גדול את הג'ין.
טקילות מצטיינות מהדיוטי: 3 המלצות
וילה לובוס
מותג הפרימיום המקסיקני והאותנטי הוא שחקן יחסית חדש ומאד מסקרן על מדף הטקילות. גרסת הסילבר הלבנה מעולה לקוקטיילים ונחמדה מאד גם כצ'ייסרים.
וילה לובוס רפוסאדו – ובמידה רבה יותר אנייחו – הן כבר סיפור אחר, אלגנטי וחלק שמיושן שנתיים בחביות במקרה של אנייחו ונהנה מטעם עדין מאד של עישון. כיף לשתות עם קצת קרח ופרוסת לימון
פטרון
המותג שהביא כמעט בכוחות עצמו את השינוי המשמעותי בצריכת הטקילה בעשור האחרון הוא פטרון המקסיקאי. זוהי עדיין טקילת הסופר פרימיום המפורסמת – ומהאהובות ביותר, ובצדק (אפילו בגרסת הקפה הביזארית, שאיכשהו עובדת).
בדיוטי מככבת סדרה חמודה וכיפית של מיניאטורות פטרון מכל הסוגים – שווה לשים עליה יד כשנוסעים. מי שהולך בקבוק שלם – יהנה מאד מהרפוסאדו עם היישון העדין שיוצר טקילה חלקה ונעימה.
סאוזה
יצרנית הטקילה הוותיקה בעולם – שבעצם המציאה את המשקה שאנחנו מכירים כיום – הוקמה בחליסקו כבר במאה ה-19. לזיקוק האגבה הכחולה בו החלה ב-1873 היא קראה טקילה על שם העיר בו ישבה המזקקה ובעוד 5 שנים ימלאו לה 150 שנות פעילות.
סאוזה סילבר – המשקה השקוף של החברה – מעולה לקוקטיילים המפורסמים של טקילה, מרגריטה בראש ובראשונה אבל גם בלאדי מריה, נגרוני טקילה וטקילה סנרייז, בו היא משתדכת למיץ תפוזים. נסו ולא תתאכזבו.